בגיל שלוש גזרתי את הבד הראשון שלי.
בד קטיפה לבן עם פרחים קטנים, שאת המגע והניצוץ שלו אני זוכרת עד היום. כמהופנטת, כבר אז ראיתי את הפוטנציאל הגלום בחומר היפייפה ונמשכתי לשנות לו צורה. כמובן שלא הייתה לי תוכנית, הגזירה לכשעצמה הייתה המטרה, והבד? היה שמלת החתונה של דודתי האהובה. על אף שזה היה אחרי האירוע, התגובות היו בהתאם. אחח התלאות של אמן..

משם לקח לי 34 שנים לצבור ביטחון ולהיות גאה בעבודה שלי.
נולדתי עם הכמיהה ליצור ולמדתי במשך הזמן לפתוח עוד ועוד את הראש שלי, שתמיד חלם חלומות צבעוניים ומרתקים. למדתי לחבר אותם לפריטים משמחים את העין והנפש, מהחומר האהוב עלי- הבד.

היכולת לראות ולהבין מרחבים, קטנים כגדולים, עוזרת לי גם לתכנן בגד וגם תפאורה לאירועים. כשאני מתכננת בגד או תפאורה, אני רואה את המרחב שבו הם יתקיימו ואת הדיאלוג ביניהם. 

הדיאלוג יוצר חוויה שאותה אני רוצה להעביר בעזרת ארבעה פרמטרים מרכזיים:
צבע- אני משתמשת הרבה בגוונים טבעיים, אדמתיים, ובפטרנים חזרתיים. החיבור לטבע אינהרנטי מבחינתי, וזו התחושה שאני מחפשת לתת.
מגע- אני בוחרת בדים נעימים, עם טקסטורות חוויתיות למגע. הליטוף של הבד הוא ביטוי לאהבה, הטקסטורה מקרקעת ומחברת לרגע.
תנועתיות- בדים זורמים ונשפכים. משקל הבד יקבע את קצב התנועה שלו וכך הבדים שלי מתחברים לקצב המוזיקה ומאפשרים חופש מירבי.
צפיפות- יש משמעות רבה לתאורה במקום אליו מיועד הבגד או התפאורה. צפיפות החומר מאפשרת משחקי אור וצל, שקיפות מול אטימות, והנצנוץ כאלמנט מאיר נוסף. העין נשארת סקרנית ופעילה, מגלה כל הזמן משהו חדש.

לרוב אני עושה פריטים בודדים כאשר כל פריט הוא התגלמות של רגע. הפריט הבא יהיה הרגע הבא.